<h1>תוספות רי"ד — ע"ז מהדורא קמא</h1>
<h2>דף כח.</h2>
[ע"ז ע"ד ע"א] האי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה כו'. נ"ל דמאי דתנן בפ' גיד הנשה [צ"ו ע"ב] גיד הנשה שנתערב בין הגידים בזמן שמכירו בנ"ט ואם אינו מכירו כולם אסורים, והכי תנן נמי [שם] גבי חתיכה של נבלה, ומוקי טעמא בגמרא התם דגיד וחתיכה חשיבי ולא בטלי, האי תנא פליג אמתני', דקסבר כל דבר שבמנין אפילו אם אינו אסורי הנאה לא בטל, וכן נמי מאי דתנן בפ"ג דערלה האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד, משערי הנזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק, האי תנא נמי פליג אמתני' וקסבר דכל איסורי הנאה אפי' אם אינו דבר שבמנין לא בטל, וכן נמי מאי דתנן בתמורה [כ"ח ע"א] כל האסורין ע"ג המזבח אוסרין בכל שהו הרובע והנרבע המוקצה והנעבד האתנן והמחיר והכלאים טרפה ויוצא דופן, האי תנא פליג אמתני', וקסבר אע"ג דאין איסורי הנאה, כיון דהן בעלי חיים וחשיבי, כדאמרי' בפ' כל הזבחים שנתערבו [ע"ג ע"א], לא בטלי. פירש המורה תרתי אית לי' דבר שבמנין ואיסורי הנאה דאיכא תרתי לחשיבותא דחשיב איסור דידהו הוא דלא בטיל, אבל פרוסת חמץ בפסח הואיל ואין דרכו למנות בטל ומשליך אחד מהן לנהר והשאר נותן לכלבו, וחתיכת נבלה אע"ג דדבר שבמנין הוא כיון דלאו איסורי הנאה הוא בטלה ברובא ושדי חדא לכלבים ואינך שרי באכילה, ואינו נ"ל מה שאמר לגבי חמץ והשאר נותן לכלבו, אלא אפילו באכילה שרי, דכיון דבטל ברוב מה לי איסור הנאה מה לי איסור אכילה, כי היכי דבטל איסור הנאה דידי' ואיסור אכילה דנבלה, הה"נ בטל איסור אכילה דידי', גם אינו נ"ל מה שאמר משליך אחד מהם לנהר או לכלבו, אלא כיון דבטל ברוב הכל מותר, דתנן בפר' ב' דערלה התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והביכורים עולים באחד ומאה ומצטרפין זע"ז וצריך להרים, הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זע"ז וא"צ להרים, ומקשה בירושלמי על התרומה דתנן צריך להרים והלא ערלה וכלאי הכרם איסורן חמיר ושנינו שא"צ להרימן אלא בטלין, ופריק מש"ה צריך להרים משום גזל השבט, פי' משום גזל הכהנים, שהתרומה צריך לתתה לכהנים, אבל ערלה וכלאי הכרם דאין שם גזל בטל האיסור וא"צ להרים, אלמא כל האיסורים שבתורה בטלים וא"צ להרים חוץ מתרומה מפני גזל הכהנים.
[ע"ז ע"ד ע"א] פיסקא אלו אסורין ואוסרין בכל שהו יין נסך. פי' המורה חבית אחת באלף חביות, וזה שפירש כן, נ"ל משום דאמרי' בגמ' דהאי תנא אית ליה תרתי דבר שבמנין ואיסורי הנאה, מש"ה פי' חבית של יי"נ דנמכרת במנין, ואינו נ"ל, דהא רישא דתנן יי"נ אסור ואוסר בכל שהו בע"כ יין ביין הוא ולא חבית בחביות, מדתני יין במים ומים ביין בנ"ט, מכלל דרישא יין ביין ממש מיירי ולא חביות בחביות, וכן תנן נמי לקמן יי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה, ש"מ דאפילו יין ביין אוסר בכל שהו ואע"ג דאינו דבר שבמנין, ואי קשיא הא אמרי' בגמרא דהאי תנא בעי תרתי, תשובה, נ"ל דוקא בשאר כל האיסורין, אבל ביין נסך לא, משום חומרא דע"ז, והילכך אע"ג דלא הוי דבר שבמנין לא בטיל.
[ע"ז ל"ב ע"א] פיסקא ועורות לבובין. ירושלמי כיצד הוא עושה קורעה עד שהיא בחיים ומוציא את לבה לע"ז, כיצד הוא יודע רב הונא אמר בשעה שהוא קורעה עד שהוא בחיים (נצלל) [נמלל] ונעגל לאחר שחיטה הוא נמשך.
<h2>דף כט.</h2>
[ע"ז ס"ב ע"ב] וכי בא עלי' ליחול עלי' איסור אתנן. פי' דהכי אמר לה הרי לך טלה זה על מנת שאבוא עליך, הילכך כל זמן שלא בא עלי' לא קנאתו אלא לכשיבוא עלי', ולכשיבוא עלי' הרי אית עליו איסור אתנן, ואמאי מותר.
<h2>דף כט:</h2>
[ע"ז ס"ג ע"א] אמר ר' אלעזר כשקדמה והקריבתו. פי' בודאי אלו הוה קיים בשעת ביאה חייל עלוי' איסור אתנן, אלא כגון דקדמה והקריבתו.
[ע"ז ס"ג ע"א] ה"ד אי דאקנייה ניהלה מעיקרא מתנה הוא דיהיב לה. פי' ה"ד מילתא דר' אלעזר דאמר כגון שקדמה והקריבתו, אי דאקני' ניהל' מעיקרא כגון דיהב ניהל' במתנה מעכשיו ולא אמר לה ע"מ שאבוא עליך, אלא הקנהו לה בלי שום תנאי, אבל מיהו סמך עליה שלא תמרוד בו מלהיבעל לו, אי הכי מתנה בעלמא היא דיהבי' ניהלה, ואע"ג דהוא קיים בשעת ביאה, כיון שאם תרצה למאן שלא תיבעל לו אינו יכול לתובעה בדין ליקח ממנה הטלה, אשתכח דלא הוי אתנן אלא מתנה בעלמא, דאטו כל מתנה דיהיב אינש לזונה בלא על תנאי ביאה מי נאסר לגבוה, וה"נ היכי דמי כיון שאינו יכול להוציאו בדיינים אם לא תיבעל לו.
[ע"ז ס"ג ע"א] ואי דלא אקנייה ניהלה מעיקרא היכי מציא מקרבא לי'. פי' אם לא הקנה לה אלא על מנת שיבוא עלי', היכי מציא מקרבא לי' קודם ביאה, והא לא הוי דיד', ולכשיבוא עלי' חייל עלי' אתנן למפרע.
[ע"ז ס"ג ע"א] לא צריכא דאמר לה ליהוי גבך כו'. וקשיא לי אמאי אידחק ר' אלעזר לכולי האי אוקמה כשקדמה והקריבתו, ולא אוקמה כדאמרן כגון דאקניי' ניהלה מעיקרא, דאע"ג דבא עלי' לא מיתסר, כיון דאינו יכול להוציאו מידה אם לא תיבעל לו.
[ע"ז ס"ג ע"א] וכי אמר לה בטלה זה מאי הוי והא מיחסרא משיכה. קשיא לי אטו כי בא עלי' והדר יהיב לה טלה באתננה וייחד לה אותו הטלה לא הוי אתנן עד דמשכא לי' מעיקרא, והא אמרי' בפ' מרובה [ע' ע"ב] אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו, בא על אמו (איתביעה) [אי תבעה] לי' קמן בדינא מי אמרי' לי' קום הב לה אתנן אלא אע"ג דכי תבעה לי' קמן בדינא לא אמרי' לי' הב לה כיון דקא יהיב לה הוי אתנן, אלמא מוכח מהכא דאע"ג דלא משכא לי' כיון דאתני בהדי' דליתיב לה ויתיב לה אתנן הוי.
<h2>דף לג:</h2>
[ע"ז ס"ב ע"ב] מי לא תניא אחד אבן שנסקל בה ואחד עץ שנתלה בו כו'. פירוש מש"ה מקשה מברייתא, ולא מקשה אמאי דתנן בתמורה [ל"ג ע"ב] אילו הן הנקברין הפילה שליא תיקבר ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפור מצורע ושער הנזיר ופטר חמור, משום דכל הני מיתקלקלי בקבורתן ולא אתי בהו לידי תקלה, אבל חיטי דלא מיתקלקלי אתו בהו לידי תקלה.
